החלטה בתיק רע"א 1175/13

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בהפ"ב 30232-11-12 מיום 7.1.2013, במסגרתה דחה על הסף את בקשת המבקש לאישור שתי החלטות שניתנו בימים 15.3.2010 ו-20.8.2010 (להלן: ההחלטות) על ידי הרב ירון כהן (להלן: הבורר).

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הסכסוך בין הצדדים נסב סביב הסכם שכירות מיום 31.2.2005 לפיו השכירה המשיבה למבקש אולם אירועים. המבקש פנה לראשונה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור החלטות שונות שנתן הבורר וביניהן גם ההחלטות מושא בקשה זו (להלן: הבקשה הראשונה). בטרם התקיים הדיון בבקשה הראשונה ניתן פסק בוררות ביום 18.9.2011 (להלן: פסק הבוררות), בעקבותיו פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשרו וכן לאשר מסמך הבהרות בו קבע לכאורה הבורר את דמי השכירות שעל המבקש לשלם למשיבה (להלן: הבקשה השנייה). במסגרת הבקשה הראשונה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הבקשה תימחק והצדדים יפנו במשותף לבורר בבקשה להבהרת פסק הבוררות, בין היתר בקשר להחלטות, וכי פסק הבוררות המשלים יוגש לאישור במסגרת הבקשה השנייה. בעקבות כך, פנה המבקש לבורר וקיבל את ההבהרות הנדרשות, וכיוון שלטענתו לא זכה לשיתוף פעולה מהמשיבה הגיש בקשות נפרדות לאישור פסק הבוררות המשלים ולביטול פסק הבוררות. בו בזמן הגישה המשיבה את התנגדותה לאישור פסק הבוררות המשלים במסגרת בקשה אחרת. הדיון בשלוש הבקשות הנזכרות אוחד ונקבע ליום 26.12.2011 (להלן: הדיון המאוחד).

2.        במסגרת הדיון המאוחד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסוגיה היחידה העומדת לדיון בכל הבקשות היא זהותו של השוכר נשוא פסק הבוררות והאם המבקש צריך לשאת בתשלום דמי השכירות עד להשבת המושכר למשיבה. הוסכם גם כי הצדדים יפנו לבורר בבקשה להבהיר את גובהם של דמי השכירות שנקבעו בפסק הבוררות. במהלך דיון שהתקיים במסגרת הדיון המאוחד ביום 12.6.2012, הסכימו הצדדים כי פסק הבוררות יאושר וכי הם יפנו לבורר בבקשה הבהרה לעניין "החלק האופרטיבי" שטרם קיבל ביטוי בפסק הבוררות, וכך נקבע בפסק הדין בדיון המאוחד.

3.        כאמור, במסגרת הדיון לפני בית המשפט המחוזי מושא בקשה זו, עתר המבקש לאישור ההחלטות. מנגד, המשיבה עתרה לדחיית הבקשה על הסף מחמת השתק עילה וזאת לנוכח פסק הדין בדיון המאוחד אשר לטענתה סיים את הדיון גם בנושא ההחלטות. לטענתה, פסק הבוררות שאושר במסגרת הדיון המאוחד "בלע" את ההחלטות מושא בקשה זו שניתנו במסגרת אותו הליך. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי ההחלטות הינן בבחינת "החלטה אחרת" ולכן לא ניתן לאשרן כפסק בוררות. המבקש לעומת זאת טען כי ההחלטות הן בבחינת "פסק ביניים" שאין מניעה לאשרו וטען כי בעניינו אין תחולה להשתק עילה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי דחה על הסף את בקשתו של המבקש. בית המשפט אמנם לא קבע כי מדובר בענייננו בהשתק עילה המונע מהמבקש להעלות מחדש את עניין אישור ההחלטות, שכן פסק הדין בדיון המאוחד אישר את פסק הבוררות בלבד תוך שהוא מאפשר את המשך בירור עניין גובה דמי השכירות בפניה חדשה לבורר או מינוי בורר חדש. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי כיוון שההחלטות עמדו בבסיסה של הבקשה הראשונה שנמחקה ביוזמת המבקש וכן בבסיס בקשותיה של המשיבה במסגרת הדיון המאוחד, ולנוכח העובדה שהצדדים הסכימו על מחיקת בקשות אלה כדי לאשר את פסק הבוררות ולפתוח את עניין גובה דמי השכירות מחדש, יהיה זה ניצול לרעה של הליכי משפט לאפשר למבקש לעתור בשנית לאישור ההחלטות ולכן המבקש מושתק מלעשות כן. כן קבע בית המשפט כי לנוכח התנהלות המבקש בבקשה הראשונה ובדיון המאוחד ולנוכח ההסכמות הדיוניות להן היה צד, נכון להפעיל במקרה זה גם את דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

5.        למעלה מן הצורך, נדרש בית המשפט המחוזי גם לסיווג ההחלטות וקבע כי מדובר בהחלטות ביניים שאינן עולות כדי "פסק בוררות" הניתן לאישור. בית המשפט הפנה להלכות בית משפט זה ולספרות המקצועית וציין כי כדי לקבוע שהחלטה מסוימת הינה בבחינת פסק בוררות יש להראות כי היא מסיימת מחלוקת בנושא מסוים בין הצדדים. כיוון שהמבחן לסופיות ההחלטה הוא מבחן הסעד, קבע בית המשפט כי ההחלטות מושא בקשה זו אינן בבחינת פסק בוררות שכן ההחלטה הראשונה בוטלה במסגרת פסק הבוררות שאושר בדיון המאוחד ואילו ההחלטה השנייה אינה מעניקה כל סעד העומד בפני עצמו.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6.        המבקש חוזר בבקשתו על מרבית טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, ההחלטה הראשונה מבין ההחלטות קבעה באופן סופי את העובדה כי הוא אינו השוכר של הנכס ולכן אין מדובר בהחלטה אחרת כי אם בפסק בוררות חלקי שניתן לאשרו. המבקש טוען גם כי המתווה הדיוני לו הסכים אינו מתייחס להחלטות כלל ולכן אינו מנוע מלבקש את אישורן בשנית.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

8.        כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (18.1.2011), פסקה 17). במקרה דנא, אינני מוצא שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה או כי התקיים עיוות דין המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את הבקשה לאישור ההחלטות. הבקשה שלפני מתמקדת בשאלה הספציפית האם מנוע המבקש מלהעלות בשנית בקשה לאישור ההחלטות לאור הסכמותיו הקודמות, שאלה הנוגעת לצדדים לבקשה בלבד. הבקשה עוסקת גם בשאלה האם מדובר בהחלטת ביניים או בפסק בוררות חלקי שעה שההלכות בעניין זה ברורות ומושרשות.

9.       לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי המבקש מושתק מלבקש מבית המשפט לתת תוקף להחלטות מושא בקשה זו. כפי שתואר לעיל, המבקש הסכים, במסגרת הבקשה הראשונה, למתווה דיוני לפיו תימחק בקשתו לאישור ההחלטות והוא יוכל לטעון טענותיו באשר להבהרות עתידיות שיינתנו במסגרת הבקשה השנייה. המבקש הסכים אף למתווה דיוני נוסף, במסגרת הדיון המאוחד, לפיו בית המשפט המחוזי ייתן תוקף לפסק הבוררות תוך שיתאפשר לצדדים לפעול לקבלת הבהרות מהבורר או לפנות למינוי בורר אחר בשאלות הדורשות הבהרה.

10.     בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר למבקש לפנות בבקשה לאישור ההחלטות, בקשה אשר כבר הוגשה על ידיו בעבר ונזנחה במסגרת המתווה הדיוני לו הסכים, וזאת תחת פניה משותפת שלו ושל המשיבה לבורר למתן ההבהרות הנדרשות או מינוי של בורר חדש לדון בסוגיה זו. לא נעלמה מעיני טענתו של המבקש לפיה עקב אי שיתוף פעולה מצד המשיבה פנה לבורר בעצמו בבקשה להבהרות בימים 20.9.2011, 25.9.2011 ו-26.9.2011, בקשות שהבורר אף אישר בעקבותיהן כי המבקש אינו שוכר הנכס, ולכן יש לאשר את ההחלטות מושא בקשה זו. אין בידי לקבל טענה זו של המבקש, שכן גם אם הטענה שהבורר אישר את בקשות הבהרה אלה נכונה, הרי שהן הוגשו בטרם הושגו ההסכמות הדיוניות שתוארו לעיל. המבקש רשאי, כמובן, להמשיך לפעול במסגרת שהוסכם עליה במתווים הדיוניים שתוארו לעיל.

11.      אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ד' באייר תשע"ג (14.4.2013).